המנדלה באבן – בין מעגל, נשמה וזיכרון עתיק

🌀 **הקדמה**

ישנם מבנים בעולם שלא נבנו כדי לגור בתוכם. הם אינם חומות או בתים – הם מקדשים.
בני אדם חצבו אותם באבן, סידרו אותם במעגלים, הקיפו אותם בטקסים.
כמו ציור מנדלה על הדף, גם מבנים אלה ביקשו לסמן את מה שלא נאמר: את הדרך פנימה.
הם מהדהדים שפה אוניברסלית – שפת המעגל, שפת הנשמה.
במאמר זה נצא למסע בין מבנים קדומים ברחבי העולם, בין עולמות פילוסופיים ורוחניים, ובין מדע ותודעה – ונגלה כיצד המנדלה חיה ונושמת גם בתוך האבן.

 🌀 המנדלה: לא צורה, אלא תנועה

המנדלה אינה דימוי. **היא תהליך.**
היא תנועה סימבולית של הנפש מן ההיקף – שהוא עולם החושים, הדואליות והפיזי – אל המרכז, שהוא הנקודה האלוהית, ההיזכרות, ההתאחדות.

 "המרכז שבו אתה עומד – הוא מרכזו של כל מעגל שאתה יוצק.
 ואם תקשיב היטב, תוכל לשמוע את נשימת העולם דרך העיגול שאתה יוצר."
 *ר' נחמן מברסלב*

המנדלה מסמלת את המבנה הפנימי של הנפש: חלקים רבים, סותרים לפעמים, הנעים יחד לקראת איזון. הפסיכואנליטיקאי **קרל יונג** טען שהמנדלה מופיעה פעמים רבות בציורים של מטופלים במצבים של פירוק או מעבר, כשהנפש מנסה לארגן את עצמה מחדש.

אך לא רק בציור ובתודעה נוכחת המנדלה.
היא נטועה גם באבן, בנוף, ובאדריכלות של תרבויות קדומות – ממש כאילו האדם ביקש לחרוט את התנועה הנפשית הזו גם בעולם החומר.

🔷 **דוגמאות מהעולם העתיק** מאירות כיצד עמים שונים ביטאו את השפה המנדלית לא רק כסמל, אלא כמבנה ממשי – קונקרטי, פולחני, קוסמי.
בין אם באירופה הערפילית, במזרח הרחוק או בחזיתות הקתדרלות – המעגל שב ומתגלם.

🪨 כשאבן הופכת לזיכרון

**סטונהנג'** – מעגל האבנים הענק בבריטניה שימש ככל הנראה כמוקד פולחני עם תיאום מדויק למועדי השמש. העובדה שידע זה התאפשר לפני כ־5,000 שנה ללא טכנולוגיה – מרמזת על **תודעה אחרת**, שמקודדת במבנה הגיאומטרי עצמו.

 "לְמַעְגָּל הַשֶּׁמֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה רוֹקֶדֶת,
 וְרַק הָאָדָם – נִשְׁאַר עוֹמֵד וְתוֹהֶה מִי הִיא הַשֶּׁמֶשׁ."
 מתוך שירת סוּפִּית עתיקה

**המקדש המעגלי בדלפוי (יוון)** – אחד המבנים הייחודיים באדריכלות היוונית העתיקה. המקדש של אתנה פרוניה, הידוע בשם **התולוס**, בנוי בצורה מעגלית סימטרית להפליא, במרכז מקדש דלפוי – המקום שנחשב ביוון העתיקה ל״טבור העולם״ (*Omphalos*). המבנה היה מקודש לנבואה, לריפוי, ולחיבור בין האדם והאלוהות. החזון שהונח בו אינו פיזי בלבד – אלא **מרחב מקודש לתודעה מעגלית, אינטואיטיבית, נשית ומסתורית**.

**הסטופות הטיבטיות** – מבנים חצי־כדוריים שבנויים על פי עקרונות גיאומטריה מקודשת – מרכזם כוורת אנרגטית, המשפיעה על התודעה של כל מי שסובב סביבם. הצליינים מקיפים את הסטופה בכיוון השמש, וההיקף שלהם הופך לחלק מהמעגל. כמו בציור מנדלה – **התנועה סביב יוצרת שינוי בפנים**.

**קתדרלות גותיות** – חלונות הרוזטה, שנבנו בסימטריות מדויקות, פונים מזרחה אל השמש העולה. האור נשבר לזכוכית צבעונית ויוצר על הרצפה דפוסים שמזכירים מנדלה. האור, כמו נשימה אלוהית, נושק לאבן.

 🔯 סודות הקבלה והמעגל הקדוש

וכשהמעגל מתגלם באבן – עולה שאלה עמוקה יותר:
מהו אותו כוח עתיק שדחף את האדם לשוב וליצור את אותה צורה?
התשובה אינה רק בגיאומטריה – אלא **בתודעה**. וברמות העמוקות של המיסטיקה – במיוחד בקבלה – נחשפת משמעות נוספת למעגל: **הוא תבנית האור.**

 "אין קו שמוליך את האלוהי, אלא תנועה עגולה, שחוזרת אל עצמה ומביאה ברכה"
  *ספר הבהיר*

 🧬 כשהמדע מגלה את אותה שפה

מה שנאמר בשפה הסמלית בקבלה – מוצא לו הד עדין גם בשפה המדעית של ימינו.
לפעמים, אותה אמת פשוט מדברת בשפות שונות: אחת לוחשת דרך ספירות, והשנייה חורטת גרפים ונוסחאות.
וכך, המעגל – שנחשב קדוש בעולמות הסוד – מתגלה גם במבני החומר, בגוף, במוח וביקום כולו:

🪷במבנה האטום
🪷 בספירלות גלקסיות
🪷 בפרח החיים
🪷בדנ"א הסלילי
🪷 בתנועת הצ'אקרות בגוף

 "במבנה האסתטי קיים היגיון עמוק – תבונה שקטה של היקום"
 *רוג’ר פנרוז*, פיזיקאי מתמטי

 💫 ריקוד המעגל – רומי והמחול הסופי

ומעבר למשוואות ולחישובים – יש עוד פן:
המעגל הוא **תנועה חיה. ריקוד. הוויה.**
השירה הסופית של רוּמי והדרווישים מעלה את המעגל ממבנה לרגש. מרעיון – לחיים עצמם.
המעגל חוזר להיות הגוף הרוקד, הלב המתמסר, הנשמה הסבה על סף התמסרות.

 "אל תנסה לצאת מהמעגל.
 הישאר.
 המעגל הוא לא כלא.
 הוא מחול."
*ג'לאל א-דין רומי*

 🫧 זיכרון נשמתי – גם בלי לדעת

ומה עם אלה שמעולם לא צעדו בסטונהנג'? שמעולם לא ציירו מנדלה?
גם בהם – נוכחת אותה תבנית.
כי יש רגעים שבהם אדם מצייר או מתבונן, ופתאום – **משהו מתעורר**. זיכרון שאין לו מלים. היזכרות של הנשמה בתבנית שאולי פעם הייתה בית.

 "העתיד נכנס בנו, זמן רב לפני שהוא קורה."
  *ר.מ.רילקה*

 🧭 סיכום – לשוב אל לב המעגל

מכל כיוון שבו נביט – המעגל שב אלינו.
לעיתים כאבן, לעיתים כאור, לעיתים כתחושה של געגוע שאין לה שם.
ואולי זו בדיוק מהותה של המנדלה: **לצייר לנו זיכרון. לבנות מחדש את מקדש הנפש. לחבר את כל הקצוות – בחסד.**

 "האדם הוא מקדש שאבד לו צורתו.
 והמנדלה – היא שרטוט הנשמה שנזכרת איך לבנות."
 *אורלית כהן*

🖋 מאת: **אורלית כהן**
אמנית, מרפאה, חוקרת תודעה ויוצרת מנדלות ככלי לשיבה הביתה