מה קורה כשנכנסים עם מנדלות, מוסיקה ונשימה עמוקה לתוך כיתה שמוגדרת כ"צרכים מיוחדים"?
במקום לראות קושי – רואים רגש.
במקום לעסוק בלקויות – נוגעים בלב.
במקרה הזה, מדובר בדניאל. ילד רגיש ועמוק, שהצליח לבטא תחושת עומס פנימי – דרך מטאפורה של כוס מלאה בחול.
זהו סיפור על תהליך רגשי עדין, בו מנדלה הופכת למרחב של נוכחות, שקט וריפוי.
ועל ילד אחד, שלימד אותנו כולנו – איך מזהים מתי הגיע הזמן לשחרר.
דניאל (Case study 2020 )
"כל ילד זקוק לפחות למבוגר אחד שיאמין בו " (.James .p Comer)
…נכנסת לכיתת האמנות ,
בוקר,
כיתה שלפי קריטריוני משרד החינוך נקראת :"כיתת צרכים מיוחדים"
האמת היא, שלא ראיתי צרכים מיוחדים, אך כן ראיתי צורך גדול יותר מכל קבוצה ממוצעת לאהבה…
הסייעת המתוקה נמצאת בסביבה, מרוגשת אף היא מהתוכנית ואף בציפיה גדולה להשתתף בקסם שעומד להתרחש…
סדנת מנדלות,
המיוחדים (לדעתי אף מעל לטבע) מתיישבים , אני מחשיכה את החדר, ומתחילה להקרין ולהשמיע ניגונים שקטים, והם, כרגיל בדקה הראשונה זזים באי נוחות מההצללה אך מתרגלים מהר מאוד ונושמים בהקלה מסוימת .
שלב ראשון עבר, הצלחתי לאסוף אותם לרגע של התבוננות והמוסיקה מתחילה לעשות את העבודה ולחלחל…
בשלב מסוים,
אני מתחילה להסביר ( ברוב הפעמים המיוחדים המדהימים זקוקים לויזואליות נעימה כדי להבין)
הסברתי תהליך של חול, מים, היוצרים בוץ בתוך כוס זכוכית לאחר ערבוב,
שאלתי האם נוכל לראות מעבר לבוץ שבכוס דברים, הם בהו בי לרגע ואז בחוסר בטחון שאכן אי אפשר לראות דבר…
ואז שאלתי,
ואם כעת אניח לחול לשקוע ואמתין כך שהמים יהפכו להיות נקיים ללא חול, מה אז ? האם נוכל לראות מבעד למים ?
כמובן שכעת צעקו בחדווה שאכן , כעת נוכל לראות אל מעבר למים שכן החול שקע…
בשלב זה הסברתי תהליך תודעתי של הרפיה בשפה שרק המיוחדים הנפלאים יכלו להבין ומשם פנינו לעבודת הסרת החול מהתודעה (רעשים חיצוניים ופנימיים) ותחילת ציור המנדלה ,
הילדים פנו בשקט שקט כל אחד אל הדף, ריכוז מוחלט, מהופנטים מהתהליך שעברו והחלו בציור המנדלה האינטואיטיבית.
רק שאז פתאום,
נעמד לידי ילד מתוק,
תלתלים שחורים גדולים,
פני מלאך עם קול עדין וקטן,
היי דניאל, חיבוק ?
חיבקתי,
לא , ענה…
אני מנסה אך החול לא יורד לי…
(כמעט והפסקתי לנשום מההבנה העמוקה ומההכרה הפשוטה, שעומד כאן ילד שחווה את התהליך אף עמוק יותר משצפיתי)
הבנתי,
שדניאל טרם הצליח לנתק עצמו מהרעשים החיצוניים והפנימיים עליהם דיברנו בהקשר החול ומרגיש עדיין " מלא חול" ,
לקחתי את רעמת התלתלים היפיפיים הצידה, ובתהליך נפלא וקסום ,בהנחיה עדינה ורגישה הצליח
דניאל להתנער מ"החול" והיה מוכן לפצוח בסחרור המנדלה ולצייר אותה בקלילות ללא עכבות.
תודה דניאל על הלימוד החשוב,
החכמתי.
