נשים ומעגלים – חיבור נשי עתיק דרך המנדלה

"בתוך כל אישה חיה חכמה עתיקה, המרפאה, היולדת, השומרת על האש הפנימית. היא יושבת במעגל הנשי הקדום ומחכה שנקשיב לה."
– מתוך שירה טקסית של שבט המאיה

מעגלים: השפה הנשית של החיים

המעגל הוא צורה אוניברסלית – גיאומטרית, רוחנית ורגשית כאחד. הוא משקף את הריתמוס של הבריאה: היום והלילה, עונות השנה, הירח, לידה ומוות. עבור נשים, המעגל מגלם את עצם הקיום – את המחזוריות של הווסת, ההיריון, הלידה, וההזדקנות.

במעגל אין היררכיה – כל אחת יושבת בגובה עיניים, וכל אחת רואה ונראית. הוא יוצר מרחב בטוח שבו נשים שיתפו כאב, שמחה, ידע אינטואיטיבי וסיפורי נשמה שעברו מדור לדור. מעגלים אלו היו לא רק טקסיים, אלא גם מעשיים – מרפאות, שומרות חיים, מחברות קהילות.

המנדלה – ציור נשמה במעגל

בכל שנותיי , ובמסע הארוך והנפלא שאני עוברת בצל המעגלים השונים בחיי הבנתי ,בשקט, את היופי הטמון ביצירה הנפלאה של הבריאה הנקראת מעגל…הקסם והתובנות שכל מעגל מביא איתו הוא שורש לצמיחה מחודשת… 

המנדלה איננה רק יצירה אמנותית – היא שער. שער אל תודעה גבוהה, אל ריפוי, אל הקשבה פנימית. מנדלה נוצרת תמיד מתוך המרכז החוצה – כמו החיים עצמם – ומזמינה את היוצרת להיזכר בליבה.

שבטים באפריקה, דרום אמריקה, אוסטרליה ואסיה יצרו מנדלות בטקסים נשיים, לעיתים מרחם האדמה – בעזרת חול צבעוני, עלים, אבנים או פרחים. הן סימלו לידה, חניכה, ריפוי. יצירת המנדלה עצמה נחשבה אקט של תפילה.

בתרבות הטיבטית, מנדלות חול נוצרות במשך ימים ארוכים – ואז נהרסות בטקס – תזכורת לאי-הקביעות של כל דבר. בדיוק כמו המחזוריות הנשית.

רמזים מן המסורת היהודית – מעגל ותפילה

ביהדות, יש עקרונות רבים של מחזוריות, מעגליות וקודש מעגלי, גם אם לא תמיד הם מכונים בשם "מנדלה" אך בהחלט ניתן לראות מהם את אלמנט המחזוריות – מעגליות נפלאה , ריכזתי מס. דוגמאות אך למותר לציין שישנן עוד דוגמאות רבות 

ומגוונות , אחד המעגלים היהודיים שכבשו אותי במסעותיי בעולם היו הרוזטות היהודיות שנקבעו באורח קבע מעל הכניסה לבתי הכנסיות באירופה ובעיקר צפון אפריקה , שאומנם אימצו סגנון עיצובי זה מהנצרות אך הסבו אותו בהשפעת האדריכלות הגותית או ניאו קלאסית לעיגול שהכיל את מגן הדוד  ועיטורים פירחוניים ( על רוזטות בעולם מאמר נפרד) 

• קבלת שבת – טקס נשי במהותו, שמסמל מעבר בזמן. יש נשים שמניחות נרות במעגל, ויש מקובלים שמציינים שהשבת היא "כלה" – כוח נשי קוסמי. תפילת 'שלום עליכם' נאמרת במבנה פיוטי מחזורי, המהדהד תנועה מעגלית של ברכה, שמירה, יציאה וחזרה.
• הקפה – בטקסים כמו שמחת תורה, חופה, ושבע הקפות בסוכות – יש מעגליות קדושה. בפרט, הקפת הכלה את החתן שבע פעמים נחשבת לריקוד קבלי של שרטוט 'מגן' ומעגל הגנה.
• ספר יצירה – אחד מספרי הקבלה הראשונים, מדבר על בריאת העולם דרך 10 ספירות, בתנועה מעגלית וספירלית. גם עץ הספירות הקבלי מזכיר במבנהו מנדלה פנימית – חיבור בין קווים זכריים (ישרים) לנשיים (מעגליים).
• חוני המעגל – דמותו המוכרת של חוני, ש"עשה מעגל" סביב עצמו והתפלל לגשם, הפכה לסמל של כוח התפילה המדויק מתוך הגבולות הפנימיים של האמונה. כאן, העיגול יוצר שדה תפילה, גבול מקודש, מרחב בין שמים וארץ.
• ראש חודש לנשים – ביהדות המסורתית ראש חודש נחשב ל"חג נשי". בשנים האחרונות התחזק המנהג העתיק הזה – נשים מתכנסות במעגלי שירה, תפילה ולימוד, בהשראת הירח והנשיות.

ציטוטים מהדהדים מעולמות שונים , ציטוטים שנתקלתי בהם במהלך הדרך…

• קלריסה פינקולה אסטס, נשים שרצות עם זאבים:
  "כאשר נשים מתכנסות במעגל, הן מזכירות לעצמן את האמת – שהן באות משרשרת אינסופית של חכמות, יולדות, מרפאות ונביאות."
• רומי, המשורר הסופי:
  "המעגל הוא ביתה של הנשמה. בתוך צורתו אין התחלה ואין סוף – רק תנועה אוהבת של הוויה."
• אורסולה ק. לה־גווין, סופרת פמיניסטית:
  "המעגל איננו מבנה היררכי. הוא שייך לכולם. אולי זו הסיבה שנשים תמיד חזרו אליו."
• מתוך שירת המקובלים:
  "מעגל הוא הסוד שבו אור חוזר לאין־סוף. וכל בת מלך הצופנת אור בנשמתה, יודעת את הדרך פנימה."

מעגלים שבטיים – זיכרון עתיק

תרבויות עתיקות בכל קצוות תבל הכירו בכוח המרפא של המעגל. בשבט ההופי, נשים ציירו דפוסים במעגלי חול סביב יולדות. בקרב שבטי המאיה, נערכו מעגלי ירח עם שירה, שתיקה וריקוד.

במקומות רבים, נשים התכנסו בלילות מלאים – סביב אש, מים או לב אדמה – ויצרו מרחבים של חניכה נשית. שם לא דיברו רק – הקשיבו. למקצב של הלב, לנשימה, לחכמת הגוף.

ואולי היום, אנחנו רק חוזרות הביתה , ומתחברות להוויה המדוייקת שלנו….

המנדלה כיום – שער למעגל הפנימי

המנדלה שבה אלינו היום, בדיוק כשאנחנו צמאות לזיכרון הזה. היא לא דורשת מאיתנו טכניקה – אלא נוכחות. להיות. ליצור מהלב. להזמין את עצמן להיזכר בכוחן.

בציור מנדלה, האישה חוזרת אל עצמה, מקשיבה לפעימותיה, מחזירה את מרכז העוצמה לידיה. המעגל מצייר אותה – והיא אותו.

ואולי ניתן לאמר בעניין הנשי שאין מנדלה חיה יותר מגופה של אישה בהריון.
הרחם המעוגל, שבתוכו נוצרים חיים, הוא הביטוי הפיזי העמוק ביותר של מעגל החיים. היא עצמה הופכת למנדלה חיה – מקדש פנימי, שבו מתרקם פלא. כמו המנדלה, גם ההיריון הוא תהליך של התפתחות מתוך מרכז, מתוך שקט, מתוך הקשבה – עד ללידה, שהיא כמו פתיחת שער אל העולם.

במיליפ פשוטות הייתי אומרת…

נשים ומעגלים שזורים זה בזה משחר התרבות.
המעגל הוא גוף האישה.
הוא מחזורי, חומל, נושם.
והמנדלה – היא הריקוד של הנשמה בתוך הצורה.
דרך המנדלה, אנחנו יוצרות מחדש את המעגל הנשי הקדום – את בית הנשמה.
ושבות הביתה.

מקווה שנהניתם,

אורלית.