פתיחה
יש בתוכנו ניגון, ריקוד בין טיפות, לחישה עתיקה כמעט בלתי נשמעת, שמבקשת להיזכר. שפת אור קדומה שנרקמה לפני מילים, לפני גוף, לפני זמן. נשמתנו מכירה אותה, נוגעת בה לעיתים דרך חלום, כאב, או יצירה. והדרך אליה – עוברת דרך קווים, צבעים, ותנועה – דרך ריקוד המנדלה, שהוא ריקוד הנשמה עצמה.
בתוך כל אחת מאיתנו נרקמת שירה קדומה, ארוגה בתבניות אור שטרם קיבלו מילים. אנו נושאות בתוכנו ספר שירים פתוח – גופנו, תודעתנו, נשמתנו. ויש בתוכו לחישות – קודים, רטטים, זיכרונות – שחלקם התעורר, וחלקם עוד רדום.
הDNA כפי שמלמד אותנו המדע, הוא מבנה דו־סלילי, הנושא את המידע הגנטי הביולוגי שלנו. אך במסעותיי הפנימיים והחיצוניים, ובעבודתי עם נשים לאורך השנים, התחלתי לחוש – שיש בו מעבר לכך…. יש בו שירה שלא נכתבה, אור שלא הופעל, איכויות שלא קיבלו ביטוי.
לפי גישות רוחניות ועתיקות, קיימים בתוכנו **12 סלילים אנרגטיים**, שערים עדינים של תודעה, שכל אחד מהם נושא איכויות כמו אינטואיציה, ריפוי, זיכרון נשמתי, שפת אור, חוכמה נשית עתיקה ואהבה שאין לה תנאי. כל סליל – כמו מיתר בנבל הנשמה. וכאשר אנו פותחות את הדלת פנימה, מתחילות לצייר, לנשום, להקשיב – המיתרים מתנגנים מחדש.
במובנים רבים, כל מנדלה היא תרגום של סליל. היא תבנית גיאומטרית לתדר נשמתי. היא גלגול חזותי של שיר נשכח. יש בה מרכז שהוא גרעין הזיכרון, ויש בה התפשטות החוצה – כשם שהסליל נרקם מן המקור אל הביטוי. צבע במנדלה מפעיל סליל, תנועה ספירלית מקבילה לפתיחה של מיתר אנרגטי, והקו חוזר ונשזר – משקף את מסע השיבה של הנשמה לעצמה.
כשאנחנו מציירות, אנחנו לא רואות רק את הדימוי – הוא רואה אותנו. הוא מדבר עם ה DNA האנרגטי שלנו. המנדלה מעירה את הסלילים משנתם.
לאורך השנים בעבודתי עם נשים, חוויתי לא פעם מצבים שבהם עלו אצלן היזכרויות מפתיעות – תמונות, תחושות, או ידיעות פנימיות שלא נלמדו או נחוו בעולם הזה. היו נשים שציירו מנדלה והתמלאו לפתע בדמעות מבלי לדעת מדוע, ואז הבינו…או לא… אחרות נזכרו בשפה שהן אינן מכירות, או ראו בדמיונן אזור/מקום שמעולם לא ביקרו בו. ידעתי שמה שעולה בהן הוא רטט ממימד אחר – ממקום שבו הסלילים כבר פעילים, גם אם לא תמיד מודעים לכך. תהליך זה מתרחש בעיקר בקרב נשים ואנשים בתהליכי התפתחות רוחנית עמוקה, אך לעיתים פורץ גם במקומות מפתיעים – בקרב מי שלא התעסקו כלל ברוח, אך לבם פתוח דיו.
וכעת – לפירוט הסלילים עצמם:
**הסלילים בחיי היום־יום – *כשהזיכרון פוגש את החיים**
הסלילים אינם רעיון ערטילאי בלבד – הם משתקפים ביום־יום, בין אם נזהה אותם ובין אם לא. סליל אחד עשוי להתעורר כאשר אנחנו מזהות אמת פנימית עמוקה באדם זר. אחר, כאשר יצירה יוצאת מתוכנו מבלי שנדע כיצד. סליל הריפוי עשוי לפעום בעת שיחה כנה, בעוד שסליל הייעוד מתעורר כשאנו צועדות בדרך שאינה מתפשרת על קול הלב.
היזכרות אינה תמיד דרמטית – לעיתים היא שקטה, עדינה. כמו געגוע שאין לו שם. כמו תחושת שייכות במקום שמעולם לא היינו בו. ככל שאנו מקשיבות לעצמנו, לציורינו, לחלומותינו – הסלילים נפתחים, בהדרגה, ומחזירים אותנו למהות המקורית שלנו.
**12 הסלילים ותיאוריהם:**
🟣 **✨ היזכרות נשמתית ✨**
פתיחת זיכרונות מגלגולים קודמים ותחושת "אני עתיק".
*צבע: סגול עמוק כמו לילך מלכותי.*
🔵 **✨ חיבור אינטואיטיבי ✨**
חידוד תחושת הבטן, תקשור פנימי, וראייה על־חושית.
*צבע: כחול אינדיגו – בין כחול לסגול כהה.*
⚪ **✨ שפת האור ✨**
חיבור לשפות אנרגטיות שמעבר למילים, תקשורת עם ממדים אחרים.
*צבע: לבן כסוף מבריק ונקי.*
🟤 **✨ ריפוי קרמתי ✨**
שחרור דפוסים ממשפחת המקור, שושלת נשמתית.
*צבע: חום עמוק עם גוון ארגמן.*
🌬️ **✨ חיבור לתודעה קולקטיבית ✨**
תחושת אחדות עם האנושות והיקום.
*צבע: תכלת שקוף ועדין כמו שמיים בראשית היום.*
🌟 **✨ חוכמה נשית עתיקה ✨**
גישה לידע רך, מחזורי, אינטואיטיבי ונבואי.
*צבע: זהב עתיק עם ברק פנימי.*
💚 **✨ יכולת ריפוי אנרגטי ✨**
הפעלת תדרים דרך מגע, קול, ציור או נוכחות.
*צבע: ירוק אזמרגד עמוק וחי.*
🌸 **✨ תדר האהבה הגבוהה ✨**
פתיחת הלב לאהבה שאינה תלויה בתנאים.
*צבע: ורוד פנינה רך ונושם.*
🧡 **✨ בריאה מודעת ✨**
הבנת הכוח ליצור מציאות מתוך תודעה מכוונת.
*צבע: כתום ענבר חם ומעורר השראה.*
💎 **✨ יצירתיות אלוהית ✨**
חיבור למקור היצירה, השראה שאין לה סוף.
*צבע: טורקיז זוהר, פתוח וזורם.*
🔷 **✨ גילוי הייעוד הנשמתי ✨**
דיוק הדרך האישית בעולם החומר.
*צבע: כחול עמוק וצלול כמו ים בלילה.*
✨ **✨ שירת הנשמה ✨**
ההרמוניה שבין כל הסלילים, השתקפות הצליל הפנימי.
*צבע: קריסטל זוהר, שקוף ונוצץ כאור.*
—
החוקרת הרוחנית *ברברה מארסיניאק* – סופרת ומתוקשרת אמריקאית
בסיפרה "Bringers of the Dawn–
דיברה כבר בשנות ה־90 על הפעלה של סלילים נוספים ב־ DNA האנושי דרך תודעה, כוונה וצליל.
גם *קריון* – ישות מתוקשרת על ידי *לי קרול*, מהנדס אלקטרוניקה אמריקאי שהפך לדובר רוחני – תיאר את הסלילים האנרגטיים כשערים לאנרגיה אלוהית פנימית, החבויה בתוך האדם. הוא תיאר את הסלילים כ"קוד שמיימי לזיכרון המקורי של מי שאנחנו".
גישות אזוטריות מלמדות שכל סליל מה־12 קשור לרובד אחר של ההתפתחות הנשמתית. וכאשר אנו מציירות מנדלה, אנחנו לא רק מבטאות – אנחנו מפעילות. כל צבע הוא תדר, כל צורה היא רטט. המנדלה "מדברת" עם הסלילים, מהדהדת להם, מתואמת איתם.
**הקבלה למבנים עתיקים – המנדלה כסדר קוסמי**
מבנים מקודשים רבים בתרבויות עתיקות – כמו עץ הספירות בקבלה, הצ’אקרות ביוגה ההודית, או גלגל המזלות – כולם מבטאים רעיון אחד: קיום אנושי שהוא תבנית רב־שכבתית של רטטים, איכויות ונתיבים להתפתחות הרוחני – כפי שהוא מתגלה דרך הסלילים – ומשתלב במבנים אלו. המנדלה,והדי אן איי בתוכה, מכילה את כל הגיאומטריה המקודשת של הבריאה: המרכז הוא האחד, והמעגלים – הם התפשטות האור. כמו בעץ הספירות, בו כל ספירה ניזונה ומזינה, כך גם כל סליל משפיע ומושפע מן האחר. וכמו בצ’אקרות – גם כאן מדובר במסע עלייה, ריפוי, פתיחה.
כך אנו מבינות שהמנדלה היא לא רק ציור – היא שער. היא שדה אנרגטי חי. מרחב שדרכו אנחנו לא רק יוצרות – אלא מתואמות מחדש עם תדרי הבריאה.
המנדלה, כמו מעגל שירה, אינה רק ציור. היא ריקוד. ריקוד שמתחיל בנקודה ונפרש לעיגול, כמו פעימת לב. כמו תפילה. כל קו שאנו מושכות, כל צבע שאנו בוחרות – הוא מכתב עתיק שאנו כותבות מחדש אל עצמנו. שפת המנדלה מדברת עם שפת הסלילים. והן, יחד, משיבות אותנו הביתה.
כשאישה מתיישבת לצייר מנדלה, היא לא רק יוצרת – היא נזכרת. היא נזכרת מי היא הייתה לפני שהעולם שכח. היא פוגשת את העוצמה שלה, את הרכות שלה, את הילדה שבתוכה ואת הכוהנת שהיא. המנדלה הופכת למראה ולשער. היא מפעילה תדרים, חושפת שירים שהיו קבורים, פותחת איכויות שנרדמו בגלגולי חיים קודמים.
זה אינו תהליך שכלי. זה לא "הבנה" – אלא היזכרות. כמו שנזכרים בלחן ישן, שיר שבוקע פתאום מתוך שתיקה.
הביולוג התאורטי *ברוס ליפטון* – מחבר הספר "The Biology of Belief" – דיבר על הקשר בין תודעה לגנטיקה, ועל האפשרות שמחשבה, רגש, חוויה – יכולים לעורר את מה שרדום בגנים. הוא הראה כיצד תודעה משפיעה על ביטוי גנטי, ושכל אדם הוא יצירה חיה המגיבה למחשבותיו.
אך הרוח ידעה זאת עוד קודם. המיסטיקנים, השמאנים, האמנים – כולם דיברו על השירה הזו שבתוכנו. המנדלה היא אחד הכלים להאזין לה.
ציור מנדלה הוא ריפוי. הוא שיחה עם הנשמה. הוא שחרור ואיסוף. הוא מסע ללא מפה, אך עם מצפן פנימי מדויק. לעיתים זהו בכי שקט, לעיתים זהו צחוק של חירות. תמיד – זהו זיכרון.
במרחבים שאני יוצרת, נשים מציירות מנדלות ונפגשות עם עצמן. לא עם הסיפור שהן מספרות על עצמן – אלא עם זו שהייתה שם לפני כל סיפור. כשהסלילים נפתחים, גם הלב נפתח. וכשאנחנו מציירות – אנחנו נזכרות. וכשאנחנו נזכרות – אנחנו מתעוררות.
המנדלה, כך אני מאמינה, אינה רק כלי אומנותי. היא מבנה תודעתי. שפה של נשמות. תדר של ריפוי. היא השתקפות של סלילי הדי אן איי הרוחני – המתפרשים כמעגלים, צבעים, צורות – ובתוכם: שירה עתיקה המבקשת להישמע.
וכך, דרך קו, דרך צבע, דרך נשימה – אנו כותבות מחדש את שירת הסלילים שלנו.
🌀
**תרגול קצר לחיבור עם שירת הסלילים – מוגש באהבה**
מצאי לך מרחב שקט. התיישבי בנינוחות, עיצמי עיניים ונשמי נשימה עמוקה.
- 🔸 דמייני בתוכך מנדלה זהובה – מתרחבת במעגלים קלים ומתנועעת בקצב נשימתך.
- 🔸 בכל נשיפה – שחררי מחשבה, דאגה או רעש פנימי.
- 🔸 בכל שאיפה – דמייני צבע מסוים זורם לתוך גופך, מעיר סליל אחד מה־12.
אם עולה צבע ספציפי – הקשיבי למה שהוא מביא איתו.
אם עולה דמעה, מילה, או תחושה – קבלי אותה באהבה.
שאלי את עצמך בשקט:
מה בתוכי מבקש להתעורר כעת?
איזו תכונה נשמתית מבקשת ביטוי?
וכשתהיי מוכנה – פקחי עיניים, וקחי דף ריק.
ציירי מנדלה – אחת פשוטה, אינטואיטיבית – לא בשביל היופי, אלא לשם ההיזכרות.
🌸 התרגול אינו מבחן. הוא פגישה.
עם מי שאת. עם שירתך. עם הסלילים הרוטטים בליבך.
מומלץ לחזור לתרגול זה מדי שבוע, ולראות כיצד משתנים הצבעים, הרגשות, והקווים – ככל שהנשמה הולכת ונפתחת.
🌀
כותבת באהבה מעומק הלב 💛 לכל אנשי המסע הלבבי – ההולכים בדרך ההיזכרות, הצבע, והתפילה השקטה שבין הקווים.
💛
