מאמרים וכתבות

לפעמים, השאלות הגדולות ביותר צומחות מתוך שתיקה.מתוך רגע שבו מישהו שואל בעיניים — אבל לא מוצא מילים.ריפוי הוא לא תמיד תהליך מילולי. הוא לא תמיד

🌀 **הקדמה** ישנם מבנים בעולם שלא נבנו כדי לגור בתוכם. הם אינם חומות או בתים – הם מקדשים.בני אדם חצבו אותם באבן, סידרו אותם במעגלים,

הקדמה לפני שנצלול אל עומק המפגש הטיפולי — נשאל: את מי אנו באמת מרפאים? ✨האם את האחר? את עצמנו? 🌿בכל מפגש רגשי טמון שער —

הילדים של היום נושאים עימם רגישות יוצאת דופן, עומק רגשי ותודעה שנדמה כאילו נולדה עם זיכרון. הם קולטים הכל – את מה שנאמר וגם את

🌿 מה קורה כשעוצרים לרגע ובוחרים להתבונן פנימה?בעולם שבו הכול קורה מהר, ציור מנדלה הוא הזמנה לשקט מסוג אחר – רגע אישי של חיבור לעצמך בתוך

המנדלה היא הרבה מעבר לציור עגול וצבעוני. עבור נשים רבות – היא שער. שער לשקט, לזיכרון גופני עמוק, למרחב רחמי קדום שחי בתוכנו עוד לפני

🎨מרחב קטן של שקט לילדים ולהורים בימים שבהם הלב כואב, הראש טרוד והמציאות בחוץ רועשת – דווקא אז חשוב ליצור בפנים מקום קטן של שקט,

פתיחה יש בתוכנו ניגון, ריקוד בין טיפות,  לחישה עתיקה כמעט בלתי נשמעת, שמבקשת להיזכר. שפת אור קדומה שנרקמה לפני מילים, לפני גוף, לפני זמן. נשמתנו

האמנות היא כלי עוצמתי לביטוי רגשי וריפוי נפשי, במיוחד בתקופות של משבר וכאב. כאשר המילים לא מספיקות והכאב לא ניתן לביטוי, היצירה הופכת להיות האמצעי

כותבת מתפילת הלב הקדמה (מראת הנפש-ציפור הנפש), ציור אינו רק יצירה, ציור הוא הרבה מעבר לכך הוא ניגון , הוא תפילה. תפילה שהיא איננה רק

עמוק בפנים, שוכנת ילדה.אינה בת של זמן, ואינה בת של גיל.היא נושאת את קולה של הנשמה, את הדמעות הראשונות שנשפכו מבלי שמישהו הבחין, את הצחוק

"בתוך כל אישה חיה חכמה עתיקה, המרפאה, היולדת, השומרת על האש הפנימית. היא יושבת במעגל הנשי הקדום ומחכה שנקשיב לה."– מתוך שירה טקסית של שבט

חשיבותו של שיח רגשי כריפוי , ככלי מרפא ומחולל חיבור ,בעולם הפיזי, רוחני ובקבלה. רגשות הם שפת הנפש. הם מסמנים לנו את המתרחש בתוכנו –

כי לפעמים עיגול אחד יודע להגיד את מה שהלב שותק "כשאת מתחילה מהמרכז – את פוגשת את עצמך כפי שאת באמת" פתחי לעצמך מרחב של